לעולם לא תצעדו לבד: לזכרם של שילה הר אבן, שחר פרידמן וליאל גדעוני ז"ל

אהבתו של שחר לאנשים לא ידעה גבול. הוא נהג לומר: ״אני אוהב כל אדם ואדם על האדמה ללא הבדל גזע, צבע, דת או מין״. הוא רצה לעזור "לאנשים הקטנים שנופלים לנו בזווית של העין", הוא התחבר אליהם, צחק ושמח איתם.

ב-5 באוקטובר 2023 יצא שחר לחופשת שחרור והתכוון לטוס בהמשך החודש לטיול במזרח הרחוק. באותו הבוקר של השבעה באוקטובר, שחר שהה בביתה של נגה חברתו ברמת השרון. כאשר הבין שהחלה מלחמה, מיהר לצאת עם יחידתו לדרום להילחם ביישובי העוטף. במשך שעות ארוכות שחר וחבריו לחמו באזור המסיבה ברעים ובקיבוץ מפלסים, פגעו במחבלים, חילצו תושבים ופינו פצועים.

בהמשך, התאמנו לקראת תמרון קרקעי. זמן קצר לפני כניסתו לרצועת עזה שחר אמר: "המ"פ שלי אמר ביום הראשון למלחמה 'אני מוכן למות', ואני כמוהו. אם קורה משהו, אני מוכן למות בעד המדינה שלנו".

במהלך הלחימה ניהל יומן. שחר כתב במחברת אדומה מכתבי אהבה לחברתו נגה ואת מחשבותיו והמלצותיו לחיים: "היו אנשים טובים, תחייכו, תשאפו לגרום לכל אדם בכם יפגוש לחייך גם, תהיו פתוחים לביקורת ותנסו תמיד להשתפר. דעו כי המידה הגדולה ביותר אשר יכולה להיות לאדם היא היכולת לשמח אדם אחר. תפתחו אוזניים לצרכיו של הזולת ותפקחו עיניים לצערו. שימו לב לאנשים הקטנים הנופלים לנו בזווית של העין. תעריכו את הדברים הקטנים שיש לעולם להציע, בעיקר טבע ומוזיקה. והכי חשוב תהיו אנשים טובים בדרככם, אל תתנו לחברה להכתיב לכם מה עושה אתכם אנשים טובים, פשוט השתדלו כמה שאפשר, וגם כשנופלים דעו כי זאת הדרך להצלחה במעלה זאת. תאהבו את עצמכם ואת העולם וכאשר תקרינו החוצה שמחה ייווצר לאט לאט מעגל שייצור עולם טוב יותר".

בשבת 18.11.2023 שהה שחר עם יחידתו בצפון רצועת עזה. פלוגה מהגדוד נתקלה במחבלים שהתבצרו במבנה וגרמו לנפגעים. שחר ומפקד הפלוגה שלו הגיעו למקום לסייע לחבריהם, חתרו למגע ונלחמו בגבורה פנים אל פנים עם המחבלים. במהלך הקרב נפלו שחר, מפקדו ולוחם נוסף. צפו בוידאו בו אמו של שחר, ליאת, מקריאה את הטקסט שכתב בנה במחברת האדומה: 

ליאל גדעוני ז"ל 
בנם של מזל ואליהו, אחיהם הצעיר של ציון, ניר ואור, נולד בירושלים ב-5.11.1993. ליאל גדל בשכונת קטמון, ובה גם התחנך בבית הספר היסודי, חטיבה ותיכון "גבעת גונן". לכל אורך הדרך בלט בשאיפתו להצטיין, להתפתח ולהגשים יעדים. חבריו נהגו לומר שלליאל יש רק מחברת אחת לכל המקצועות, וגם היא ריקה, כי הכול נמצא אצלו בראש. ליאל אהב ספורט ובעיקר לשחות ולשחק כדורסל. הוא היה אוהד שרוף של הפועל ופקד בקביעות את היציעים במשחקי הקבוצה. הוא גם שיחק בקבוצת הנערים ואף זכה לצאת עם משלחת כדורסל לארצות הברית. 



במרץ 2012 התגייס ליאל ל"גבעתי", ולאחר שעבר בהצלחה את הגיבוש, הצטרף לפלס"ר והחל את מסלול הכשרת הלוחם. "בזמן שכולם בכו, התלוננו, השתבזו, אני לא זוכר פעם אחת שהיית חלק מזה. תמיד אופטימי, תמיד מעודד... הרשימה אותי היכולת שלך להפוך ויכוח מטופש ככל שיהיה לנעים, מחויך, בדרכך הייחודית שכולנו למדנו להכיר. תודה על כך שלימדת אותי שיעור באנושיות." אמר סמל הצוות שלו בטירונות, תומר פיינרו.


ליאל גדעוני, בניה שראל והדר גולדין שגופתו נחטפה לעזה נהרגו ב"יום שישי השחור" ברפיח, במה שהוגדר כקרב האחרון של מבצע צוק איתן. ליאל היה בן 21 בנופלו והובא למנוחות בהר הרצל בירושלים. 

ליאל היה אוהד מושבע של הפועל, ובכל שנה הוריו ביחד עם משפחתו של רועי דוואי ז"ל - מנציחים את השניים ביום שנקרא: "יום ליאל ורועי" בו משתתפים גם שחקני קבוצת הכדורגל והכדורסל של המועדון. אותו יום מציין יום הולדת משותף (5 בנובמבר) של ליאל גדעוני ז"ל ושל וסמ"ר רועי דאוי ז"ל. השניים תושבי ירושלים, למדו באותו בית ספר "גבעת גונן" ושירתו בחטיבת גבעתי. כאשר רועי התגייס בהשראת סיפורו של ליאל.



משפחתו של ליאל הקימה גם את הפרויקט המבורך של "ארוחת עשר" ביחד עם שותפים ומתנדבים מדהימים. מדובר בפרויקט שמכין ומחלק כריכים לילדים שאין להם. יוזמה זו יצאה לדרך בעקבות ליאל שהיה נוהג לבקש מאביו להכין שני כריכים נוספים לבית הספר ומחלק למי שצריך. בנוסף לכך, משפחתו בחרה להנציח אותו בכל כך הרבה דרכים שיבטאו וינחילו את הערכים עליהם הוא גדל. 



כחלק מהודעת טקסט שכתב ליאל, ואמו מזל הקריאה: "כל חיי חינכו אותי לתת, וממש לא מפחיד אותי שיעופו עלי טילים, בזמן שאני נלחם עבור עם ישראל". לצפייה בוידאו המלא: