כתבות

"מתלבט אם המאניה דפרסיה היא קללה או ברכה"

אבנר קירש, אוהד הפועל בטור אורח מיוחד

אני אבנר קירש. בן 51 גרוש פלוס שלושה בנים מקסימים. איש תקשורת, בעברי כתב בערוץ הספורט ובערוץ הילדים. כיום עובד בחנות בשוק הפשפשים אצל דוד חן. אוהב את החיים ומכור להפועל ירושלים בכדורסל.

בגיל 19 בחופשת רגילה מהצבא ביליתי לילות שלמים עם חברי עירד, שותים ומתפלספים על החיים, הצתנו את הדמיון ולא נזקקנו לשינה. האדרנלין שמר אותנו חדים ומפוקסים. הרגשנו שבכוחנו לשנות את העולם – תחושת כוח מסחררת.

אמא שלי ז"ל חשבה שאני לוקח סמים וזה שהיא לא האמינה לי, רק הוסיף דלק למדורת אי השפיות עד שבוקר אחד איבדתי את זה. נכנסתי להתקף פסיכוטי קשה והאמנתי שאני אלוהים.

לא שליח, לא נביא ולא ישו – אלא אלוהים הכל יכול בכבודו ובעצמו. אבא שלי הזמין פסיכיאטר בשם חורחה שנראה גם הוא כאל יווני, שני מטר של עוצמה ארגנטינאית, והוא, אבי ועוד חבר הצליחו בקושי להשתלט עליי ואחרי זריקת ואליום נחתתי בבית החולים הדסה עין כרם במחלקה הסגורה. לא היה קל במחלקה, ראיתי דברים שלא צריך לראות, קשרו אותי והיה מפחיד.

כעבור שלושה חודשים שוחררתי אחרי שאובחנתי כדו קוטבי. לקחתי תרופות הייתי בשיחות אבל מה שבאמת הוציא אותי לדרך חדשה היה הספורט. חורחה הפסיכיאטר היה מריץ אותי עשרה קילומטרים וגם דאג שאהיה בקבוצת ג'ודו. הספורט ממש הציל אותי ובשלב מסויים הפסקתי את התרופות.

לפני חמש שנים המחלה שוב הרימה ראש ואני חי לצידה בשלום. ברוך השם יש לי שלושה ילדים נהדרים וחיים מלאים. דבר אחד שלא השתנה, גם בימי איזון, גם בימי מאניה וגם בדפרסיה זאת האהבה להפועל. אהבה טהורה לקבוצה עם ערכים. קבוצה שכיף להזדהות איתה.

הביטלס כבר אמרו שכל מה שצריך זאת אהבה והאהבה להפועל היא טהורה. לפעמים אני מתלבט אם המאניה דפרסיה היא ברכה או קללה. אני לא הייתי מוותר עליה, אני חי איתה בשלום והיא הביאה אותי למחוזות רגש שלא הייתי מגיע בלעדיה. היום יש כבר הרבה יותר פתיחות והבנה מהחברה ולא מפתיע שגם הפועל נרתמו לעניין.

אז יאללה שנחייה באיזון והכי חשוב יאללה הפועל.

ביום א' במשחק נגד גלבוע גליל תקדיש הפועל "בנק יהב" ירושלים את טקס הקהילה לאוכלוסיית פגועי הנפש בישראל. חשוב לנו קידום השיח הפתוח אודות הפרעות הנפש השונות וההתמודדות עמן. מוגבלי הנפש ולעיתים אף בני משפחותיהם סובלים מרתיעה חברתית וסטיגמות שונות אודות מצבם, וכך נאלצים להתמודד עם שתי חזיתות: המחלה והסימפטומים הנלווים לה, והחברה המחזיקה בדיעות שליליות אודות מצבם. הם נאלצים לחיות במעטה הסתרה על מנת להימנע משיפוטיות, דבר המוסיף קשיים למצבם.

שתפו את הכתבה

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email
שיתוף ב print