תולדות המועדון

תולדות המועדון

האזכור הראשון שאנו מוצאים לאגודת הפועל ירושלים הוא בכינוס הפועל הרביעי בשנת 1935. היה זה הכינוס הראשון בו נערכו משחקי כדורסל ומבין ארבע קבוצות שהשתתפו בתחרות (ירושלים, תל אביב, יהודה ושומרון) סיימה ירושלים במקום הראשון אחרי ניצחון בגמר על יהודה בתוצאה 4:8. ארבע שנים מאוחר יותר הופיעה קבוצת הכדורסל גם באליפות הפועל הראשונה.

אבל הסיפור האמיתי של המועדון מתחיל בשנת 1943 באולם ברחוב ההסתדרות. בהעדר ליגה מסודרת השתתפה הקבוצה בעיקר בטורנירים שונים ומשחקי ידידות. האימונים התקיימו כאמור באולם ההסתדרות, הקבוצה התכנסה בין פעם לפעמיים בשבוע, לעיתים תחת הדרכתו של זאב לבנדל ולעיתים בלי מאמן. מנהל הקבוצה במשך שנים רבות היה אפרים גילר, שען מרחוב יפו.

כוכב הפועל ירושלים (בכדורסל ובכדורגל) לפני קום המדינה היה יהושע וייסמן, שהופיע בנבחרת הראשונה של ארץ ישראל בכדורסל בפסטיבל הדמוקרטי בפראג בשנת 1947. הוא נפל באותה שנה במלחמת השחרור בדרך לעטרות. שחקנים בולטים נוספים באותה תקופה היו יגאל עופרי, נעמן (לוליק) קיברט, עמירם סנרוב והאחים יודקה ויוסקה נהרי. ספורטאי נוסף היה יחיאל כלב שנפל עם הל"ה בדרך לגוש עציון בינואר 1948.

במלחמת השחרור הופסקה פעילות האגודה אבל היא חודשה מייד עם סיום המלחמה תוך שהקבוצה עוברת להתאמן באולם ימק"א. לאגודה הצטרפו האחים מרק וסמי ממרן, שהגיעו לארץ במסגרת עליית כדורסלנים ממצרים. בתחילת שנות ה-50 החל להדריך את הקבוצה ארי זמרי, לימים עיתונאי ספורט. באמצע העשור שודרגו התנאים של הקבוצה, שעברה לשחק ולהתאמן באולם ברחוב שטראוס, שהיה בזמנו האולם המקורה היחיד בארץ. למרות האולם האיכותי הפועל ירושלים לא נכללה בין שמונה הקבוצות (ארבע ממרכז הפועל וארבע ממרכז מכבי) שהרכיבו את הליגה הלאומית הניסיונית שהוקמה ב-1953. באותה שנה מנה סגל הקבוצה שחקנים כמו דני מילין, מרק ממרן, אריה (ארינקה) כהן, יהודה נהרי, ישראל בן ישראל, רם חוטא, גדעון ויינרב, איתן כנעני, אלי שטיינברג ומשה קרביצקי.

בשנת 1955 הוקמה הליגה הראשונה בארץ, ואף על פי שהפועל לא לקחה חלק בליגה הניסיונית שנתיים מוקדם יותר, בליגה הרשמית היא כבר לקחה חלק. אבל, העונה הראשונה לא הייתה אחת שתיכנס לפנתיאון – ירושלים סיימה את הליגה במקום האחרון עם ניצחון אחד בלבד מ-22 משחקים. הניצחון אגב היה על מכבי צפון תל אביב בתוצאה 50:77, מחזור אחד לפני סיום הליגה. הקבוצה ירדה לליגה השנייה ועשתה את הקאמבק בשנת 1958. גם השנה הזאת הייתה קשה, והפעם הקבוצה סיימה את הליגה במקום העשירי עם חמישה ניצחונות (על הפועל אשדות יעקב, על הפועל בית אלפא, על מכבי פתח תקווה וניצחון כפול על מכבי חיפה) וניצלה מירידה בזכות הפרשי סלים.

העשור של שנות השישים האיר פנים לירושלמים, בעיקר בזכות הצלחת הקבוצה בשמירה על הבית. כאמור, האולם בשטראוס היה האולם המקורה היחיד בארץ והקבוצה התקשתה במשחקי החוץ במגרשים הפתוחים. לעומת זאת במשחקי הבית הסיפור היה שונה לחלוטין - חמש מאות צופים היו נדחסים לאולם הקטן בכל ערב שישי ודוחפים את הקבוצה לניצחונות גדולים על אריות הליגה דאז: הפועל ומכבי תל אביב, גבעת ברנר והפועל חיפה.

דוד קמינסקי היה המנהיג הבלתי-מעורער של הקבוצה בין השנים 1963-1958, שאף נחשב לגדול שחקני הקבוצה מאז היווסדה. בעונת 1960/61 הוביל קמינסקי את הפועל ירושלים למקום הרביעי בליגה עם מאזן 10-12, אך ההישג לא שוחזר בעונה לאחר-מכן והקבוצה סיימה במקום השמיני. עונת 1962/63 סימנה את סוף דרכו של קמינסקי בהפועל ירושלים ודריכתו של כוכב חדש - ישראל ברלינסקי (אמיר), שעדה מהרה הצליח לתפוס את מקומו של קמינסקי בהצלחה. בתחילת העונה הצטרפו לקבוצה שני שחקנים אמריקאיים - פאריס וסוקניק - סטודנטים שהגיעו לשנת השתלמות באוניברסיטה העברית, והם בעצם היו שחקני החיזוק ה"זרים" הראשונים של הפועל ירושלים.

הפועל פתחה מצוין את עונת 1964/1963, בניצוחם של ברלינסקי ויעקב נמר, פתיחה מוחצת של שישה ניצחונות בלא הפסד. אולם בהמשך נחלשה הקבוצה וסיימה את העונה במקום השביעי. אנקדוטה מעניינת מאותה עונה מופיעה בדיווחו של העיתונאי ח. איתן ב"חדשות הספורט" לאחר ההפסד של הפועל בגבעת-חיים (84-65): "אותם צופים נלהבים, אשר חזו במשחק נאה זה, לא ישכחו במהרה את סיומו הדרמטי. מנבר הצעיר קיבל את הכדור על קו-העונשין של קבוצתו, כשניה לפני הסיום. משם ירה אותו לטבעת הסל הירושלמי - ובפנים!". אותו "מנבר הצעיר" עוד עתיד לשחק תפקיד חשוב יותר בהיסטוריה של הפועל ירושלים…

בפגרה שלפני עונת 1964/65 עזבו שלושה שחקני מפתח את הקבוצה: משה תלם סיים את לימודיו בעיר ועבר להפועל רמת-גן, יעקב נמר נסע לארה"ב להשתלמות בחינוך גופני ומשה ברוך יצא לאגליה להשתלמות טקסטיל. סטיוארט פאריס שב לירושלים מתוך תקווה לכבוש את ליבה של היפהפייה המקומית נעמי זיו-אור. משהתבדתה תקוותו עזב שוב, הפעם סופית. בלעדיהם סיימה הקבוצה במקום התשיעי, אולם זכתה להישג נדיר כשגברה לראשונה בתולדותיה על מכבי תל-אביב (עם כהן-מינץ, הופמן ואבידן) 60:63.

בעונות הבאות הפועל מצאה את עצמה בעיקר במרכז הטבלה, ובשנת 1967 הוחלף המאמן ארינקה כהן על-ידי אהרן קפלן. קפלן רצה שהקבוצה תתאמן גם בחוץ, כדי להסתגל למשחקים תחת כיפת השמיים, אך היא המשיכה במסורת של ניצחונות בית והפסדי חוץ. כוכבי הקבוצה באותה תקופה היו ישראל אמיר (ברלינסקי), יואל שטיינברג ואיציק נוימן (ביחד עם דורון שפע אלו הם ארבעת קולעי הנקודות המובילים של הקבוצה בכל הזמנים).

בעונת 1968/69 הסתבכה הפועל בתחתית הליגה והמאמן עמוס תובל (קופפר) הוחלף ע"י מרדכי תנורי. תנורי החזיר לקבוצה את הביטחון והיא נחלצה מהתחתית לקראת סיום העונה וסיימה במקום התשיעי (מתוך 13). על העונה כולה העיב מותו הטרגי של ארינקה כהן, מי שהיה שחקן ומאמן הפועל במשך שנים רבות, אשר נהרג בבעת מילוי תפקידו הצבאי ב-ב' בתמוז תשכ"ח 28.6.1968, בהיותו בן 38 בלבד. הקשיים שהתגלו בהפועל בעונה זו היו רק סימן לבאות ועונת 1969/70 הייתה קשה אף יותר. הקבוצה הורכבה ברובה מסטודנטים וחיילים, מה שלא אפשר לקיים אימונים סדירים. חומרת המצב הביאה להתפטרותו של המאמן אהרן קפלן, ולקראת סיום העונה ניהל המאמן שמעון(צ'ינגה) שלח את משחקיה. ההכרעה נדחתה עד למחזור האחרון, אבל הפסד דרמטי בבית-אלפא (94:90) גזר על הפועל ירידה מהליגה הלאומית לאחר תשע עונות רצופות.

שנות ה-70 היו שנים של עליות וירידות עבור הפועל. הן התחילו עם שנתיים בליגה הארצית, נמשכו בהישג השיא של הקבוצה עד אז (מקום שלישי בלאומית), שוב ירידה לארצית ועליה לשנה בודדת ללאומית. בליגה הארצית בתחילת העשור נמצא סוף-סוף תחליף ליריבות ההיסטורית עם מכבי ירושלים בדמותה של יריבה עירונית חדשה – בית"ר. כמאמן-שחקן בבית"ר בשנת 1971 שימש לא אחר מאשר דוד קמינסקי, ובדרבי הגורלי לעיני 5000 צופים בעמק המצלבה הוא הצעיד אותה לניצחון ולעלייה לליגה הלאומית. הפועל למדה את הלקח והחזירה אליה את קמינסקי, גם כמאמן-שחקן, לעונה הבאה. התרגיל הוכתר בהצלחה, והקבוצה שבה לליגה הלאומית.

בעונת 1972/73 המשיך קמינסקי במטוטלת הפרטית שלו, חזר לבית"ר והוביל אותה (עם ג'ק אייזנר) לגמר גביע המדינה. הפועל מצידה החתימה את המאמן הצעיר רלף קליין שהוביל את הקבוצה בעונתה הראשונה חזרה בלאומית, להישג השיא בתולדותיה - מקום השלישי בליגה עם מאזן 8-14. הבולטים שנותרו מן הקבוצה שירדה ב-1970 היו יואל שטיינברג, אלי אילוז וציון לוי, אבל ההרכב החדש בוסס בעיקר על שחקני החיזוק מארה"ב – לי טראס, אלן פרידמן, ג'רי פישר ומייק לין. בעקבות ההישג זכתה הפועל למקום בגביע קוראץ' לעונת 1973/74, אבל מלחמת יום הכיפורים שפרצה באותה שנה הביאה לביטול השתתפותה של הקבוצה במפעל.

עם או בלי קשר למלחמה, בעונה  הבאה, והפועל התדרדרה עד למקום העשירי בטבלה. לי טראס הוחזר ארצה לשתי עונות (1975 ו-1976) מרכז טבלה תחת הדרכתו של אריה דוידסקו. עם עזיבתו של טראס נשארה הפועל עם הרכב חלש מאד, ואפילו שובו של קמינסקי האגדי, בגיל 39, לא הצליח למנוע את ירידתה לליגה הארצית, עם מאזן אומלל של ניצחון בודד ב-20 משחקים. הפועל שוב בילתה שנתיים בליגה הארצית תחת הדרכתו של אלכס שפירא, והבליחה לעונה בודדת בליגה הלאומית (1979/80), אותה שוב סיימה במקום האחרון. גם מלך הסלים הוירטואוזי של הליגה, קנדל "טייני" פינדר, לא הצליח להוביל את הקבוצה ליותר משלושה ניצחונות. לצידו שיחקו, בין השאר, עדי בן-ארי ויורם חרוש. באותה עונה אגב רשם נער צעיר (18) בשם דורון שפע את הופעת הבכורה שלו בבוגרים.


קנדל "טייני" פינדר עם אליהו קפמן (יו"ר הקבוצה דאז) ונכדיו

השנים 1986-1981 היו שנים קשות עבור הקבוצה, שנתקעה שש שנים בליגה הארצית, זאת למרות שתחת הדרכתו של יהושע רוזין הקבוצה סיימה ראשונה שלוש עונות ברציפות, אולם הקפאת העליות והירידות בין הליגות הותירה את הפועל מחוץ למקומה הטבעי בליגה הלאומית. נקודת האור היחידה בשנים האלו הייתה בנייתו של האולם במלחה, אשר הפך למגרש הבית של הקבוצה במקום האולם העתיק ברחוב שטראוס. חציו השני של העשור, לעומת זאת, התאפיין בתקיעת יתד של הקבוצה בליגה הלאומית, והפיכתה לגורם חשוב בכדורסל הישראלי.

בשנת 1986 העפילה הפועל סוף-סוף לליגה הלאומית, בהדרכתו של המאמן שימי ריגר. ההתחלה בלאומית הייתה קשה ובמהלך העונה הוחלף ריגר על-ידי רני כהנא. רק ניצחון חוץ דרמטי על הפועל גבת במחזור הלפני אחרון, עם תצוגת שיא של עדי בן-ארי הוותיק, הותיר את הקבוצה בליגה. העונה הבאה (1987/88) הייתה די דומה במהלכה. משחק ה"כסאות המוזיקליים" נמשך כשהפעם היה זה ריגר שהחליף את כהנא באמצע העונה, והניצחון הקריטי להישארות בליגה הושג נגד בית"ר תל-אביב חמישה מחזורים לפני הסיום. זו הייתה עונתו הראשונה של ארז חזן בקבוצה, יחד עם מנחם אטלס והאמריקאי כריס האריסון.

לקראת עונת 1988/89 נערכו כמה שינויים משמעותיים בקבוצה. לראשונה בתולדות הפועל הוחתם מאמן זר - היוגוסלאבי פארוק קולאנוביץ'. כמו-כן הוחזר לקבוצה מי שיהפוך בהמשך לאחד הקלעים הגדולים בתולדותיה ובתולדות הליגה הישראלית כולה - דורון שפע (לאחר ששיחק מספר עונות בהפועל עפולה ובמכבי חיפה). בנוסף הגיעו לבירה מייק קרטר, ושני אמריקאיים נוספים – גרי גרהאם ודייויד בלאקוול. השינויים הועילו, הפועל התבססה במרכז הטבלה, ולראשונה מזה שנים רבות לא נאלצה להיאבק נגד הירידה.

העשור של שנות התשעים, שהיה תור הזהב של המועדון, התחיל רע, אבל עונת 1990/91 השתנתה במהרה אחרי החלפתו של קולאנוביץ' ביורם חרוש הצעיר, שקיבל את תפקיד המאמן אחרי תבוסה בגליל ב-54 הפרש.למחרת התבוסה הגיע יו"ר הקבוצה עמי רוזן, בסודיות מוחלטת למקום עבודתו של חרוש בהיכל הספורט במלחה והציע לו את התפקיד (צריך לזכור שאז הוא אימן את מטה יהודה מליגה ב'). מאותו רגע חל שינוי דרסטי בקבוצה ובניצוחם של שפע, חזן, בלאקוול, אמיר (מוקי) מוטאפצ'יץ', דייויד בלאט, גרג קולינס ופיני לוי הקבוצה סיימה את העונה במקום הרביעי ומצאה את עצמה לראשונה בהיסטוריה משחק בפלייאוף העליון.

גם בעונה הבאה חרוש נקרא אל הדגל באמצע העונה (אחרי פתיחה חלשה יחסית תחת הדרכתו של גדי קידר). הקבוצה סיימה את הסיבוב הראשון בתחתית הטבלה אהל את הסיבוב השני של הליגה סיימה הקבוצה עם הפסד בודד (מתוך 11 משחקים) ובסיום העונה התברגה במקום החמישי. מי שהוביל את הקבוצה באותם ימים היה הרכז צעיר בשם... עדי גורדון. בקיץ 92 חתם בקבוצה המאמן צביקה שרף אל השלישייה גורדון-שפע-חזן הצטרף נוריס קולמן, אבל חוסר היציבות של הקבוצה נותר כשהיה. שרף עזב ליוון באמצע העונה ויורם חרוש (ששימש כמנהל המקצועי של הקבוצה), כרגיל, נקרא לעמוד על הקווים. ושוב, הפועל מצאה את עצמה בפלייאוף העליון, בזכותם של גורדון, שפע, חזן, דני גוט, קולמן, טוני מאסופ והאווי לאסופ.

חרוש נותר בתפקיד המאמן בעונת 1993/94 (לשם שינוי לאורך העונה כולה) ומיקי ברקוביץ' האגדי הצטרף לקבוצה, אולם שפע וחזן עזבו (לחולון וגליל בהתאמה). למרות בעיות כספיות חמורות, שגרמו לעזיבתו של השחקן הזר אורלנדו פיליפס במהלך העונה, הצליחה הפועל לסיים במקום השלישי בליגה. חלק גדול בהישג נרשם לזכות עונה גדולה של נוריס קולמן, אשר נבחר לשחקן המצטיין של הליגה. העונה ההיא הפכה לעונת הפריצה של פיני לוי (שנהנה מדקות בעקבות עזיבתו של פיליפס) ופפי תורג'מן (שנקרא לדגל בעקבות מחלת הנשיקה בה חלה גורדון). השניים פרצו במשחק גביע מטורף מול הגליל העליון, בו קלעו פיני לוי 38 נק' ופפי קלע 18 שיאי קריירה.

הבעיות הכספיות של הפועל הגיעו לשיאן בקיץ 1994, רוב השחקנים הבכירים עזבו. גורדון, שהפך בשלוש עונותיו בהפועל לאהוב הקהל, הצטרף אל שפע בחולון, קולמן חתם במכבי תל-אביב וברקוביץ' עבר להפועל תל-אביב. הפועל ירושלים נשארה עם גדי קידר על הקווים ועם אלעד בר קול בתור עוזר המאמן. מלאכת הבנייה התנהלה בעצלתיים, ורק לקראת פתיחת העונה הגיעו בילי תומפסון וראדנקו דובראש. החמישייה כללה בסופו של דבר את פפי תורג'מן, ג'וני דלזל, ראדנקו דובראש, יוברט רוברטס ובילי תומפסון. על הספסל חיכו יריב יצקן ורועי אייל הצעירים, אמיר בינו הוותיק, וחבורה של צעירים, ביניהם אסף לוי, אורן שדה, קדמיאל שפרינגר, דני איטליאנו וזוהר נחמיאס. הקהל לא נטש את הקבוצה ובתמיכתו היא נלחמה בצמרת הליגה בחציה הראשון של העונה. זכור במיוחד מהעונה ההיא משחק הדרבי ההיסטורי, הראשון מזה שנים, בו ניצחה הפועל כמארחת את מכבי ירושלים (בה כיכבו ג'ו דאוסן, גלעד שמחוני, אורי כהן מינץ ועוד, המאמן היה חרוש). כבר בדרבי הראשון בלט בילי תומפסון עם סדרה של, לא תאמינו, שלשות רצופות שהכריעו את הכף. פציעתו החמורה של תורג'מן (בתקרית עם מאיר טפירו ששנים לאחר מכן היה שנוא הציבור במלחה) במשחק גביע נגד הפועל תל-אביב סיימה עבורו את העונה ועבור הפועל את חלומות הצמרת. גם כך סיימה הקבוצה במקום השביעי המכובד והגיעה שוב לחצי גמר הגביע.

במהלך קיץ 1995 חלה התפתחות ששינתה את פניה של הפועל. נחום מנבר, הספונסר העשיר של הפועל חולון, העביר את תמיכתו להפועל ירושלים. גורדון, שפע וקולמן חזרו לקבוצה ויצרו הרכב חזק מאד יחד עם תומפסון ותורג'מן. מנבר גם הביא עמו את המאמן פיני גרשון,שהיה חתום בחולון. העונה נפתחה במאזן 0-6 מרשים, כשבדרך הפועל דורסת את כל מי שעומדת מולה, כולל מכבי ת"א. הפועל סיימה במקום השני את הליגה הסדירה, והגיעה לגמר הגביע, לא לפני שעדי גורדון מעלה אותה עם סל ניצחון על הרצליה לגמר, בו הפועל משכה את מכבי למשחק צמוד ששלושים שניות לסיום עמד על התוצאה שיוויון 65:65. הפועל יצאה להתקפה אחרונה, עדי גורדון זרק את ג'מצ'י לכיוון אחד,  את ליף לכיוון השני, ולבסוף נתן "קטנה" מעל תום צ'יימברס. הכדור ראה רק הפועל ניצחה 65:67 וזכתה בגביע הראשון בתולדותיה.

לקראת עונת 1996/97 רצה המאמן גרשון להביא להפועל שחקן ציר "אמיתי", וכך הוחלף קולמן על-ידי דן בינגנהיימר וגם מוטי דניאל צורף. אבל, הקבוצה לא שחזרה את יכולתה הטובה ולאחר סדרת הפסדים פוטר גרשון והוחלף על-ידי גדי קידר. קידר הצליח להוביל את הפועל לזכייה נוספת בגביע, שוב נגד מכבי תל-אביב ביד-אליהו, הרבה בזכות הופעה נוספת מצוינת של עדי גורדון, שצלף 32 נקודות בדרך ל82:89 ענק. העונה המרשימה של הפועל כללה גם הגעה לרבע-גמר גביע אירופה למחזיקות המכובד, שם הודחה על ידי אירקליס סלוניקי. את הליגה סיימה הקבוצה במקום השלישי, והעפילה לגמר הפליי-אוף.

ההישג של הפועל בגביע אירופה למחזיקות הקנה לישראל נציגה נוספת בליגה האירופית, וכך מצאה את עצמה הפועל משחקת בין כל הגדולות של אירופה בעונת 1997/98. לשם-כך הוחתמו בקבוצה שני זרים חדשים - שחקן הציר ראדיסב צ'ורצ'יץ' והפורוורד קני וויליאמס. שניהם גילו יכולת גבוהה, אבל הקבוצה לא עמדה בעומס, עדי גורדון נתן עונה חלשה מאד וגם החלפתו של המאמן קידר באפי בירנבוים שהובא ממכבי ר"ג (בעסקת חליפין ששלחה את הגארד יריב יצקן לר"ג) במהלך העונה לא הועילה. באירופה ניצחה הפועל רק שניים מ-16 משחקיה, בליגה היא סיימה רק במקום הרביעי. בעונה זו הונחו היסודות לעונה הבאה שהייתה מהגדולות בתולדות הקבוצה.

אפי בירנבוים החליט לשמור על יציבות בסגל לקראת עונת 1998/99. הכנסתו של חוק בוסמן, שסידרה מעמד חדש לצ'ורצ'יץ', אפשרה להפועל להביא שחקן זר נוסף. בירנבוים הלך על שם מוכר בארץ, דרק המילטון, שחזר מפציעה ונתת עונה גדולה. הקבוצה פתחה את העונה מצוין, ונראה היה שהפועל מציגה את החמישייה החזקה בתולדותיה. וולדמן, פפי, המילטון, וויליאמס, צ'ורה הרכיבו קבוצה כמעט מושלמת במושגים ישראלים. כאשר את עקב האכילס היחידי כמעט בהרכב מהווה הספסל. הפועל שלטה בליגה וסיימה אותה, לראשונה בהיסטוריה במקום הראשון עם מאזן ליגה נקי מהפסדים, למעט שני הפסדים למכבי תל אביב. הפועל נתקלה באותה עונה בין השאר בפציעה קשה של אייץ' וולדמן, שהשאירה את הקבוצה עם ארז כץ בן ה – 18, בעונתו הראשונה בבוגרים, בתור רכזה הבכיר של הקבוצה. בגמר הגביע הפועל נוצחה ע"י מכבי 67:66. סדרת הגמר הבטיחה להיות המותחת ביותר מזה שנים, אך לבסוף מכבי ניצחה 3-1 בגמר סדרת הפלייאוף וזכתה באליפות. באירופה הודחה הפועל בשלב שמינית גמר גביע ספורטה, לאחר שהפסידה בשני משחקים לבדאלונה הספרדית.

גם את עונת 1999/00 פתח ברינבוים על הקווים, אבל לאחר סדרת הפסדים הוחלף. באותה עונה עברו במלחה כמה וכמה זרים ביניהם: מישה מוטבדיץ', גיליץ', אראפוביץ' הוותיק, ולבסוף מייקל קולמן, הבוסמן האמריקאי. בנוסף התמודדה הקבוצה עם פציעה של,  דרק המילטון, פעמיים, לתקופה ממושכת כ"א. בירנבוים הוחלף בצביקה שרף, אבל גם לאחר בואו של הפועל המשיכה להציג יכולת לא משכנעת, ואף על פי שהצליחה להעפיל שוב לגמר הגביע, העונה של הפועל הסתיימה מוקדם מהצפוי, לאחר שרעננה הדיחה אותה ברבע גמר הפלייאוף.

עונת 2000/01 תיזכר לבטח כאחת העונות המטורפות בתולדות הפועל. צביקה שרף קיבל לידיו תקציב גדול, מהגדולים שנראו בארץ למעט למכבי ת"א. המאמן ביצע מהפכה רבתי בהרכב הקבוצה, והחליף את כל הזרים בשמות גדולים: טוני דורסי, ג'יימס בלקוול, קווין רנקין וקיבו סטיוארט. בנוסף לכך ישראלים איכותיים צורפו לקבוצה: מאיר טפירו, ברק פלג וקונסטנטין פופה. אבל למרות הרכש הנוצץ, המכונה שוב חרקה. בלקוול ורנקין הוחלפו בהייווד וורקמן וקני וויליאמס אבל גם החלפת השחקנים לא הועילה, וסדרת ההפסדים בליגה ובאירופה הובילה שוב לפרידה מהמאמן. יורם חרוש הוזעק (כרגיל) לייצב את הקבוצה, ואת זאת הוא אכן עשה במידת האפשר. חרוש החליף את קיבו סטיוארט ברוג'ר האגינס הנהדר, ובסופו של דבר לאחר כל הצרות, הפועל הגיעה שוב לגמר הגביע (בו נוצחה לאחר משחק צמוד) ולסדרת גמר הפלייאוף בה נוצחה 3:0.

עונת 2001/02 נפתחה בסימן הורדת פרופיל, ציפיות וגם תקציב, כאשר אל ארז כץ, פלג וטפירו שנשארו, צירף חרוש זרים מוכרים וזולים יחסית בדמותם של למונט ג'ונס ודמיטריוס אלכסנדר מהגליל, את הקרואטי המצויין סינישה קליצ'ביץ', וכמה מכוכבי נבחרת העתודה, אותה הצעיד להישגים גדולים באותה תקופה: אורי יצחקי, משה מזרחי, איציק אוחנון ושחר גורדון. סולידית, זו המילה המתאימה ביותר לעונה הזאת, הראשונה מזה כמה שנים שהפועל פתחה וסיימה עם אותו הרכב ואותו מאמן. הישג היסטורי אחד נרשם באותה העונה, כאשר הפועל העפילה לחצי גמר גביע ספורטה, לאחר ניצחון חוץ גדול על ריטאס וילנה 65-75. גם בעונה זו הגיעה הפועל גם לגמר גביע המדינה, ובליגה נוצחה ע"י מכבי רמת גן בסדרת חצי גמר הפלייאוף, 0:3.

עונת 2002/03 נפתחה עם הצהרה של המאמן החדש, ארז אדלשטיין שהכריז שהוא נמצא בירושלים על מנת לשבור את ההגמוניה של מכבי ת"א. יצחקי, אוחנון ופלג עזבו, הקבוצה לא התחזקה בישראלים נוספים ובחרה להתבסס על זרים חדשים ונוצצים, שבוששו להגיע, בין היתר בשל המצב הבטחוני שהחריף. ג'ראלד בראון המצויין וג'ון ג'רום המזדקן היו היחידים שנחתו בארץ בקיץ ובסופו של דבר, הרכבה של הקבוצה הושלם רק הרבה לאחר תחילת העונה. הפועל שוב החלה את העונה בצליעה ולאחר שרשרת הפסדי בית אדלשטיין בחר להתפטר. גדי קידר שנקרא לתפקיד המאמן המחליף החתים את הליטאי אנדרס יורקונאס לעמדת הסנטר וממש כשנראה היה שהוא מצליח לייצב את הספינה, מכת פציעות (כץ), פרישות (ג'רום) ועזיבה פתאומית של השחקן החשוב בקבוצה, ג'ראלד בראון (עקב המתיחות בעירק), סתמו את הגולל על העונה של הפועל, שלראשונה מזה שנים רבות לא הצליחה להעפיל לפלייאוף. גם בגביע נשברה מסורת כשהפועל הודחה ע"י גבעת שמואל כבר בשלב רבע הגמר. בקבוצה עברו בעונה הלא פשוטה, בין השאר, בריאן ברייסי, טוראי ברגאס, סטיבן האוורד, ג'רלד בראון, ג'ון ג'רום וריאן לורת'רידג'.

בקיץ 2003 הוחתמו שרון דרוקר בעמדת המאמן, ואבנר יאור בעמדת עוזר המאמן. דרוקר בנה במהירות את הסגל, כשהוא מנחית במלחה את טונג'י אווג'ובי, עידו קוז'יקארו, את גולת הכותרת, דורון שפר מגדולי השחקנים שגדלו בארץ, ו-וויל סולומון, אחד מגדולי הזרים ששיחקו בישראל. למרות סגירת הסגל המרשימה, לא הצליח הצוות המקצועי למצוא שחקן טוב בעמדה מספר שלוש, ועד חודש ינואר 04 הספיקה הפועל להחליף שלושה שחקנים בתפקיד, ביניהם ג'וני טיילור, ביל אדוארדס ואריק וושינגטון. רק בינואר הגיע קלי מקארת'י ממכבי ראשל"צ לירושלים, והקבוצה מצאה סוף סוף שחקן לעמדה מס' 3. בעוד שהעונה בליגה נפתחה בצורה בינונית בליגה, בגביע היול"ב הפועל נראתה נפלא וברור היה כבר מהתחלה, שלסגל הקיים פוטנציאל ללכת רחוק. ואכן הקבוצה הלכה רחוק והגיעה עד הגמר, שנערך ב – 13 באפריל בשרלרואה, בלגיה מול ריאל מדריד. ירושלים לא התרגשה, פתחה הפרשים משמעותיים כמעט מההתחלה וניצחה 83:72. גביע אירופה הגיע לראשונה בהיסטוריה לירושלים! בליגה לעומת זאת הקבוצה לא כל כך הצליחה ולא עלתה לבית 4 הגדולות. גם בגמר הגביע לא רוותה הפועל נחת, ונוצחה בגמר על ידי מכבי ת"א.


צילום: גטי אימאג' - יול"ב קאפ

עונת 2004/05 נפתחה עם ציפיות גדולות. קימאני פרינד מבלגרד נחת בקבוצה יחד עם שמות חדשים כמו פולדינג, טרימינגהאם ואייברי. בגזרת הישראלים היו אלה שפר, קנטור, לימונד, נאור וקוז'יקרו שהשלימו את הסגל. הפועל הוגרלה לבית נוח יחסית במפעל האירופי, אך לא הצליחה לעמוד בציפיות והודחה כבר בסוף שלב הבתים. בליגת העל פתחה ירושלים טוב את העונה עם 5 ניצחונות רצופים שלא ניבאו את הבאות. סדרת הפסדים גם בליגה הביאה את הפועל למרכז הטבלה ואת הליגה סיימה ירושלים במקום ה-4 והוגרלה לשחק מול הפועל ת"א בשלב הפלייאוף. הפועל הפסידה בסדרה 3-1 והודחה גם מהמשך המשחקים.

עונת 2005/06 התחילה עם החתמתו של ארז אדלשטיין כמאמן והוא בנה קבוצה מלאת כוכבים: מריו אוסטין, הוראס ג'נקינס, רוג'ר מייסון ותמאר סליי. מאיר טפירו הצטרף לקבוצה והפך לישראלי הבכיר. הפועל הוגרלה לבית חזק ביול"ב קאפ והצליחה לעלות מהמקום השני לאחר ניצחונות מרשימים על לוטומטיקה רומא, הכוכב האדום בלגרד ודינמו מוסקבה. הפועל הגיעה עד חצי הגמר שם הודחה על ידי אותה דינאמו מוסקבה, שלבסוף גם קטפה את התואר באותה עונה. גביע המדינה האיר פנים לקבוצה שנאלצה להתחיל משלב 1/16 הגמר. הפועל ניצחה את כל המשחקים בצורה משכנעת עד לשלב הגמר בו פגשה במכבי ת"א, משחק שנגמר בהפסד 96:91. בליגת העל הפועל פתחה את העונה בצורה טובה מאוד והגיעה להישגים לא רעים כלל כאשר סיימה את העונה במאזן 23-7. בחצי גמר הפיינל פור שהונהג בשנה הראשונה ניצחה הפועל בשניית הסיום את ראשל"צ 66:65 ועלתה לגמר שם נוצחה ע"י מכבי ת"א 96:66.

את עונת 2006/07 פתחה ההנהלה עם הפתעה – החתמתו של המאמן הצעיר דן שמיר, שגדל בהפועל ובילה את שלוש השנים שקדמו להחתמה במכבי תל אביב. לאחר פתיחה לא משכנעת לעונה, הגיעה פגרת החורף, לאחריה הציגה הקבוצה שינוי מרשים ביכולת. טרנס מוריס נחת בקבוצה במקומו של תמאר סליי והפועל רשמה רצף ניצחונות מרשים, כולל זכייה נוספת בגמר גביע המדינה (מול בני השרון, 85:103 מוחץ בגמר), אחרי שהביסה את רמת גן בחצי הגמר. את העונה האירופאית ירושלים סיימה בשלב רבע הגמר אחרי שהודחה על ידי ז'לז'ניק בצמד משחקים. אחרי ההדחה ירושלים התרכזה בליגה וכמעט השיגה דאבל היסטורי. בגמר הפיינל-פור נפגשו שוב ירושלים ומכבי תל אביב. הפועל הובילה לאורך כל המשחק אבל כדור חוזר של ג'יימי ארנולד (אז במדי הצהובים) פחות משתי שניות לסיום וקליעת המשך שלו סידרו למכבי אליפות נוספת והשאירו אלפי ירושלמים מאוכזבים.


צילום: אורי לנץ

 

גם את עונת 2008/2007 פתח דן שמיר כמאמן הקבוצה, כאשר מהעונה הקודמת, הביא איתו המאמן הצעיר את גיא פניני, טימי באוורס, דרור חג'ג' וארז מרקוביץ'. לסגל הישראלי המרשים שהציגה הקבוצה הצטרפו שרון ששון וג'ימי ארנולד, שעשו את כל הדרך מת"א בכביש מספר 1. הבעיה העיקרית של הקבוצה באותה עונה הייתה משחקי החוץ, והראשון שבהם הושג ב- 20.01.2008, אחרי ניצחון חוץ בעפולה. הרגע המתוק ביותר שייזכר מהעונה הזו היא הזכייה השניה ברציפות בגביע, על חשבונה של מכבי ת"א. ביתרון של 22 נקודות, ושהכול כבר נראה גמור, הגיעו דרור חג'ג', ג'יימי ארנולד, טימי באוורס וגיא פניני לרבע רביעי מדהים של 16:38, שהביא את הגביע לירושלים ואלפי אוהדים שמחים, שחגגו גביע שני ברציפות, אחרי ניצחון מדהים על היריבה הצהובה, 93:89. את העונה האירופית שלה סיימה הפועל לאחר הפסד בשלב ההצלבה לבשיקטאש הטורקית. לאחר חמישה הפסדים רצופים דן שמיר התפטר מתפקידו, עוזרו, זיו ארז החליף אותו למשך חמישה משחקים, אך זה לא הצליח להצעיד את הקבוצה לפיינל הפור של אותה שנה.


שחקני הקבוצה חוגגים זכייה שנייה ברציפות בגביע המדינה. (צילום: חיים צח)

את עונה 2009/2008 פתחה הקבוצה עם החתמה של מאמן צעיר נוסף - גיא גודס. כבר מפתיחת העונה נוצרה כימיה בין גודס ואוהדי הקבוצה, אחרי ניצחון מרשים בגביע ווינר, על עירוני נהריה. הפועל לא הצליחה לגבור על קאזאן החזקה במוקדמות היורוקאפ (למרות ניצחון מרשים במלחה), ונשרה ליורו-צ'אלנג'. שחקניה הזרים של הקבוצה היו הגארד המצוין טימי באוורס, הגבוה האנרגטי עומאר סניד, הסנטר המצוין טראוויס ווטסון, וכן רוג'ר פאוול ואדם הלסקה, והישראלים יובל נעימי, מורן רוט, שרון ששון, והקפטן ארז מרקוביץ'. עונת 2009/2008 תיזכר הרבה בזכות העובדה שהקבוצה שמרה על מאזן מושלם בבית במשחקי הליגה. באירופה לא הצליחה לעבור את שלב הבתים, ובזירה המקומית נוצחה בידי מכבי חיפה בחצי גמר הגביע ובחצי גמר הפיינל פור.

גיא גודס המשיך לעונה שנייה בקבוצה, שנפתחה בחוסר ודאות כלכלית, עד להגעתו של הספונסר גומא אגייאר. הגעתו המאוחרת של אגייאר גרמה לכך שהקבוצה ברובה נבנתה בחודש אוגוסט, אך הדבר לא הפריע לזרים מרשימים כגון דיז'ון תומפסון, פו ג'טר, ברנדון האנטר, קווין פינקני וטריי סימונס להגיע לקבוצה. מורן רוט הוחלף ביוגב אוחיון, אורי קוקיה ירש את מקומו של הקפטן ארז מרקוביץ', יובל נעימי קיבל את סרט הקפטן, כמו גם שרון ששון שהמשיך לעונה נוספת. גם העונה הזו נפתחה בזכייה בגביע ווינר, הפעם על היריבה מת"א. גודס הביא את הקבוצה לעונה אירופית מופלאה (ניצחונות מרשימים על קאזאן, ולנסיה, גלאטסראיי, זאדאר ועוד), שהסתיימה מרחק נגיעה מפיינל פור (הקבוצה הודחה ברבע הגמר אחרי מפגש כפול עם אלבא ברלין). עם זאת, הקבוצה נוצחה בשלב מוקדם יחסית על-ידי ברק נתניה, ובפיינל פור רשמה הפסד לאלופה הנכנסת של אותה שנה, גלבוע/גליל.


גומא אגייאר ויובל נעימי פותחים את עונת 2010/2009 עם ניצחון על מכבי ת"א בגמר גביע ווינר (צילום: חיים צח)

האלוף הטרי, עודד קטש, תפס את עמדת מאמן הקבוצה בפתיחת עונת 2011/2010, שנפתחה עם החתמה נוסטלגית של אחד מכוכביה הגדולים של הקבוצה, וויל סולומון. מה שבעיקר ליווה את הקבוצה באותה עונה היה מכת פציעות, שמנעה מהקבוצה ליצור רצף ניצחונות. יוגב אוחיון, אורי קוקיה ויובל נעימי המשיכו לעונה נוספת בקבוצה, שריד נוסף מעונת 2004/2003 המופלאה, משה מזרחי, חזר הביתה, וליאור חכמון הגיע לעונת בכורה. בגזרת הזרים, קטש העדיף קונספט של שחקנים מוכרים ששיחקו בליגה. בתחילה, הביא איתו את דיון דאוול ובראיין רנדל מהגליל, את סם קלנסי מבני השרון, ואת ג'ייסון ריץ', שרשם עונה מרשימה במכבי חיפה עונה קודם לכן. למרות קבוצה מרובת כישרון, וניצחונות חוץ מרשימים בזירה האירופית, החניכים של קטש לא הצליחו לעבור שלב ביורוקאפ, רשמו הדחה נוספת בידי נתניה בגביע המדינה, וכן הפסד בחצי גמר הפיינל פור, לגלבוע גליל של ליאור ליובין.

בשנת 2013 הועמדו למכירה על ידי האופטרופוס הכללי, מרבית מניות הניהול של הקבוצה.

בעקבות כך הוקמה קבוצת שותפות בראשות ד"ר אורי אלון. אלון (35) ישראלי אשר מתגורר בניו יורק בשנים האחרונות, הוא יליד מבשרת ציון, כילד גדל ביציעים של אולם מלחה המיתולוגי ואף שיחק במסגרת מחלקת הנוער של המועדון. בשנים האחרונות אורי הוא מהיזמים הבולטים בשוק הטכנולוגיה, ולאחרונה אף בשוק הנדל"ן.

השותף המנהל בקבוצת השותפים בבעלות, הוא הפרסומאי אייל חומסקי. חומסקי הוא היו"ר והבעלים של פירמת הפרסום המובילה בישראל (אדלר חומסקי) וביסס את מעמדו כאיש הפרסום והייעוץ האסטרטגי המוביל במדינה.

את קבוצת השותפות על הבעלות שהוקמה  משלימים עוד 4 משקיעים מארה"ב.

ארן טלם, Arn Tellem – סוכן שחקני הספורט הגדול ביותר בארה"ב. משמש כשותף וסגן נשיא בווסרמן מדיה גרופ.

אמארה סטודומאייר, Amare Stoudemire- שחקן NBA, כיום בקבוצת ניו יורק ניקס. אמארה הוא מהבולטים בליגה הטובה בעולם והשתתף לא אחת במשחק האולסטאר המרכז את השחקנים הטובים ביותר לאותה עונה.

הווארד וויטשנר, Howard Wietschner - איש עסקים, בכיר לשעבר בפירמת גולדמן סאקס מניו יורק.

שלום מנורה, Shalom Menora – איש עסקים המחלק את זמנו בין ישראל וארה"ב. נשיא קבוצת Menora Financial.

האסטרטגיה מאחורי הקמת קבוצת הניהול הייתה מחד פיזור ההשקעה בקרב מס' שותפים, ומאידך יצירת חוסר תלות בבעלים אחד. זאת מתוך הבנה שקבוצת ספורט, מעבר להיותה קבוצה תחרותית מקצוענית, מהווה מוקד משיכה והשראה לקהילה שלמה, ועל כן לא נכון שתהיה תלויה בגורם בודד.

ההנהלה החדשה מינתה את בראד גרינברג למאמן הקבוצה והחתימה שני ישראלים בכירים בדומתם של יותם הלפרין (שמונה לקפטן הקבוצה) וליאור אליהו. בעזרתם הקבוצה רשמה הצלחה בזירה האירופית והגיעה לרבע גמר היורוקאפ שם נעצרה על ידי ניז'ני נובגורוד למרות ניצחון ביתי של הפועל במלחה בהפרש 3 נקודות שלא הספיק בגומלין. אחד השיאים של אותה עונה היה במחזור ה-24 בליגה אז הפועל הביסה את מכבי תל אביב 65-93 בהיכל יד אליהו. זה ניצחונה הגדול ביותר של הפועל ירושלים בהיכל יד אליהו בכל הזמנים, והניצחון בהפרש הגבוה ביותר שלה אי פעם על הקבוצה מתל אביב. את הליגה הפועל סיימה במקום ה-2, והיא נאצלה לפגוש את מכבי חיפה בסדרת חצי גמר הפלייאוף. הירוקים מהכרמל ניצחו את הסדרה 1-3 והמשחק השלישי בסדרה סימן את המשחק האחרון של הפועל ירושלים באולם מלחה. הפועל ניצחה את המשחק הזה 63-70 בעזרת 25 נקודות של ברייסי רייט.

                                

היכל הפיס -  הארנה החדשה

החל מעונת 2014/15 משחקת הפועל ירושלים את משחקי הבית בהיכל הפיס – הארנה החדשה. הארנה היא הגדולה, החדישה והמתקדמת ביותר בישראל. המבנה ששטחו עולה על 40,000 מ"ר הוקם ע"י עיריית ירושלים בשיתוף ותמיכת מפעל הפיס. בארנה כ 11,600 מושבים, והיא כוללת בתוכה 16 תאי צפייה מפוארים, מושבי פרקט לאלה הרוצים "להריח את הזיעה מקרוב" ומגוון אפשרויות הנותנים חוויית צפייה ייחודית, וחשיפה גדולה לנותני החסות. על תקרת הארנה הותקן הג'מבוטרון – 4 מסכי ענק ( 5*7 מטר כל פאה) אשר יקרינו את המשחק בזמן אמת תוך כדי הפעלת הקהל ופרסומות למיניהן. 

הפועל "בנק יהב" ירושלים התחילה את עונת האליפות ההיסטורית שלה עם שם אחר: "עונת הארנה הראשונה". המשחקים הראשונים שנערכו באולם פיס ארנה היו במסגרת טורניר גביע ווינר, שהסתיים בהנפת הגביע על חשבונה של מכבי ת"א, בגמר שנערך לעיני קהל של אלפים בהיכל פיס ארנה. הקהל שהציף את האולם זכה לראות מקרוב לראשונה את מאמן הקבוצה החדש, דני פרנקו ואת שחקני הרכש, דנטה סמית' וטוני גפני. יותם הלפרין הוביל את קלעי הקבוצה עם 13 נקודות ו-7 אסיסטים בניצחון 78-81.

הפועל רשמה פתיחה מצויית גם בליגה, עם סדרת הצלחות וניצחונות מרשימים, לצד אכזבה בזירה האירופית, שהסתיימה בהדחה מוקדמת מהיורוקאפ. עם זאת הפתיחה הטובה בתולדות המועדון (0-9) בליגה והניצחון ההיסטורי 63-93 על מכבי תל אביב סימנו מה עוד עשוי לקרות בעונה היסטורית זו. גמר גביע ווינר היה רק הגמר הראשון בארנה באותה שנה, שגם גמר גביע המדינה (בו נכנעה הפועל ירושלים למכבי ת"א 94-76) וגמר הפלייאוף יתקיים בהיכל החדש בבירה. הפועל אילת היתה היריבה של האדומים בגמר וכ-600 אוהדים ליוו את הקבוצה דרומה לאולם בגין, בעוד 1,300 נוספים צפו בהקרנת המשחק באולם מלחה המיתולוגי. הפועל שלטה כמעט מהפתיחה במשחק ורשמה ניצחון 65-80 במשחק הראשון בגמר. ניצחון זה שלח את אוהדי הפועל לטירוף והתרגשות לקראת משחק גמר הפלייאוף הראשון של הקבוצה מזה 8 שנים. 11 אלף אדומים מילאו כל פינה בארנה ב-25 ליוני 2015 ולמרות שהפועל נקלעה לפיגור של 11 נקודות במהלך הרבע השלישי, האווירה המחשמלת לא נתנה לקבוצה להפסיד והם דחפו אותם לניצחון ענק 68-88 וזכייה באליפות הראשונה בהיסטוריה של המועדון. 

האדומים פתחו את עונת 2015/16 לראשונה כאלופי המדינה ומרבית הסגל נשאר במטרה להשאיר את הצלחת בירושלים. הקבוצה חוותה אכזבות ביורוקאפ (למרות העפלה לשלב ה-TOP 16) ובגביע המדינה עם הדחות מוקדמות אך בליגה הצליחה הפועל לרשום עונה מוצלחת במיוחד. את העונה הסדירה סיימה הקבוצה כשהיא במקום הראשון, כולל שלושה ניצחונות מתוך שלושה משחקים מול מכבי תל אביב. הקבוצה העפילה לפלייאוף בו שיחקה ברבע הגמר מול הפועל תל אביב אותה ניצחה 3–2 בסדרת הטוב מחמישה. בפיינל פור ששוחק בהיכל הארנה בירושלים שיחקה הקבוצה בשלב חצי הגמר מול הפועל אילת, במשחק ששיחזר את הגמר של העונה שעברה. הפועל ניצחה 82–78 והעפילה לגמר, בו הפסידה למכבי ראשון לציון בתוצאה 83–77.

הפועל ירושלים נפרדה מדני פרנקו לאחר שתי עונות והביאה את מאמן נבחרת איטליה לשעבר, סימונה פיאניג'אני במטרה להרים את הקבוצה במפעלים האירופים. בנוסף לצוות מקצועי חדש, הקבוצה הציגה קאדר שחקנים זרים חדש לגמרי ומעל כולם בלט אמארה סטודמאייר שהגיע לירושלים אחרי 12 עונות בליגת הנ.ב.א. יחד עם סטודמאייר, פיאניג'אני בחר שחקנים מנוסים כמו קרטיס ג'רלס, טרנס קינסי, טרוויס פיטרסון וג'רום דייסון. הפועל נראתה מצוין ביורוקאפ והיא סיימה את השלב הראשון ביורוקאפ במקום השני עם מאזן 3-5. בשלב הטופ 16, אפשר היה לראות שמדובר בקבוצה מיוחדת כשהפועל רשמה 5 ניצחנות מול הפסד אחד בודד דבר שהקנה לה יתרון ביתיות בסדרת רבע הגמר מול גראן קנאריה. הפועל ניצחו את הספרדים גם בארנה וגם בלאס פאלמאס, וזכו בכרטיס לחצי הגמר של המפעל מול ולנסיה. הפועל הפסידה את המשחק הראשון בולנסיה וחזרה לארנה מפוצצת ב-10,000 אדומים שהקנו אווירה בלתי נשכחת. השחקנים ענו לאוהדים על הפרקט עם לחימה וניצחון גדול ששלח את הסדרה למשחק מכריע בולנסיה. כ-200 אוהדי הפועל ליוו את הקבוצה לספרד אך נאלצו לחזור לישראל עם גאווה גדולה אבל בלי הכרטיס לגמר היורוקאפ לאחר הפסד 90-75. בזירה המקומית, הפועל תחת סימונה פיאניג'אני זכתה בגביע ווינר, העפילה לגמר גביע המדינה בו זכתה מכבי תל אביב (82-68 בהיכל הפיס ארנה) וסיימה את העונה הסדירה במקום השלישי עם מאזן 14-19. בפלייאוף, הפועל נקלעה לפיגור 2-0 מול עירוני נהריה אבל בזכות מסע קאמבק עם הרבה אופי, האדומים הפכו את הקערה וניצחו 2-3 בדרך לפיינל פור. לאחר ניצחון 76-93 בחצי הגמר על מכבי ראשל"צ, הקהל האדום צבע את היכל מנורה מבטחים בתל אביב בגמר הליגה נגד מכבי חיפה והצגה גדולה של שלושת הגארדים: דייסון (30 נקודות), ג'רלס (21 נקודות), קינסי (19 נקודות) זיכתה את הקפטן, יותם הלפרין, להניף צלחת אדומה שניה בהיסטוריה.


 

 

משחק ליגה ראשון:
4/3/55 נגד במ"ע תל-אביב (חוץ) הפסד 70-51 (36-21)
קלעו: מילין 20, כנעני 12, אריה כהן 8, שטיינברג 6, ויינרב 4, לר 1.

נצחון ליגה ראשון:
4/11/55 (מחזור 21) נגד מכבי צפון תל-אביב (בית) 50-77
קלעו: מילין 19, אריה כהן 17, ליפצין 16, חוטא 12, ע.נרדי 11, ש. כהן 2

ניצחון חוץ ראשון:
1958 הפועל בית-אלפא 27-41
הירבה לקלוע: קמינסקי 12

ניצחון דרבי ראשון:
29/1/59 נגד מכבי ירושלים 61-73 (25-30)
הירבו לקלוע להפועל: ליפצין 15, ויינרב 13, קמינסקי 12, תלם 12.
למכבי: הופמן 20, טאוויל 15.

הישגים בארץ:

אלופת המדינה - 2014/15, 2016/17
זכייה בגביע המדינה – בעונת 95/96, בעונת 96/97 בעונת 06/07 ובעונת 07/08
מקום ראשון בליגה בתום העונה הסדירה – עונות 98-99, 15-16.

באירופה:
זכייה בגביע יול"ב בענות 03/04.
חצי-גמר גביע ספורטה – עונת 01-02.
חצי-גמר גביע יול"ב - עונת 05-06.
חצי-גמר יורוקאפ - עונת 16-17.

תודה לאלון ערן, אודי הררי, ארנון אבירם, יעוז סבר ועינן יפת על העזרה

 

אשת טורס - חבילות נופש, טיולים מאורגנים וטיסות
Back to Top